ושמואל אמר שודא דדייני. על מה שכתבו בתוספות והשתא אתי שפיר דהא שמואל וכו׳ כתוב בתוספות הרא״ש ז״ל ובלאו הכי נמי קשה הלכתא אהלכתא דרבינו תם פסק הלכתא כאביי דעדיו בחתומיו זכין לו מדקא מהדר תלמודא לאוקמא מילתא דשמואל כאביי ועוד דאביי בתראה וקיימא לן הלכתא כרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי ואם כתב לזה ומסר לזה זה שמסר לו קנה. ויש לומר דכי אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו הני מילי בשני ימים שניכר מתוך השטר כו׳ ככתוב בתוספות. עד כאן.

התם ליכא למיקם עלה דמילתא כו׳. פירש ר״ש ז״ל שאפילו אם יבואו עדים ויעידו שזה נכתב ונמסר בבקר וזה נכתב ונמסר בערב הלא אין הקדמה לשעות. וזה ודאי קשה דהכא אי מדרב ושמואל מקשינן וכמאן דמוקי פלוגתייהו התם דתרווייהו כרבי אלעזר ואי נמי משמואל בלחוד קא מקשה מכל מקום ממאן דסבירא ליה כרבי אלעזר מקשינן ואלו לרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי ודאי יש הקדמה לשעות שאם באו עדים והעידו שלזה נמסר בבקר ולזה לערב הראשון שקדם קדם וזכה. ועוד הקשה עליו הרמב״ן ז״ל דאפילו לרב נמי האיך אפשר לומר שאם כתב ומסר לראשון ואחר כך כתב ומסר לשני לא יקנה הראשון וכי הכותב שטר מתנה ומסר יכול לחזור בו כל אותו היום ואם כתב בו חודש או שנה יכול לחזור בו כל זמנו. וזו אינה קושיא כל כך דאין הכי נמי לרבי מאיר דלא קנה מכח השטר אלא משעה שמוכיח מתוך השטר וזה מתברר בגיטין פרק בתרא גבי היו לו שתי נשים ושמותיהן שוים דלרבי מאיר דעידי חתימה כרתי אי אפשר לגרש את אחת מהן אלא יכתוב אבות או ישלש שיודע מתוכו של גט איזו המתגרשת ואף על פי שהעדים החתומים על הגט מעידים שזו היא שגירש ולשם זו נכתב והטעם כמו שאמרנו דכיון דלרבי מאיר עידי חתימה בלחוד כרתי הא אין הכל תלוי אלא במה שמוכיח מתוך השטר כי מה שהעדים מבררים לאחר מכאן מפיהם אינו מתברר מתוך השטר וכבר הארכתי בגיטין בענין זה יותר מזה בסייעתא דשמיא ומיהו הקושיא הראשונה קושיא ועוד קשיא דאם כן אפילו כי מוקמינן עלה פלוגתייהו בדרבי מאיר ורבי אלעזר מאי הוי דהא מכל מקום בין למר ובין למר יחלוקו מדינא כיון שאין מסירה לשעות אלא הכי קאמרינן דלמאן דאמר עידי חתימה כרתי אם כתב וחתם ואחר כך מסר כיון דתרווייהו קנו בעידי חתימה עבדינן חלוקה ולא חיישינן לשמא כתב ומסר לראשון קודם שכתב לשני. וכן נמי לרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי דעבדינן שודא ואמרינן דליכא למיקם עלה דמילתא היינו נמי משום דהרי עדים החתומים על השטר המעידים לפניך שבשעה אחת נמסרו ואין חוששים שמא יבואו אחרים ויעידו שבפניהם נמסרו לזה בבקר ולזה בערב דכשם שעידי החתימה לא דקדקו בדבר כך עדים אחרים של מסירה לא דקדקו ומסתמא ביום אחד נמסרו לשניהם ואלא מיהו אי אפשר דלא קדמה מסירתו של זה לזה דאינו מצוי שימסור לשניהם בבת אחת אלא דסהדי לא דייקי בה הילכך עבדינן שודא. ואי נמי טעמא דכיון דהשתא לא מדכרי בפני מי נמסרו כל שכן דלמחר וליומא אוחרא לא מידכרי דכל היכא דמרחקא מילתא טפי שכחי ולא מידכרי אבל בעידי אבות איכא למיקם עלה דמילתא דאי אינהו לא ידעי מאן ידע ומאן סהדי ואף על גב דהשתא לא משכחי ליומא אוחרי משכחי. והראשון נראה לי עיקרו דלפי פירוש זה אם כן אפילו בשני שטרות היוצאים ביום אחד ויוצאים מתחת יד יורשים מאי איכא למימר מי נימא התם דאיכא למיקם עלה דמילתא. הרשב״א ז״ל.

ומאי שנא מהא דתנן המחליף וכו׳. יש מפרשים דאדשמואל קא פריך ואין זה שיטת התלמוד וכו׳ ככתוב ברשב״ם ז״ל. ועוד דהכי נמי איכא למיקם עלה דמילתא ולא דמיא לדשמואל. הרשב״א ז״ל.

וזה לשון הר״י בעליות: וקשיא לי מאי שנא דמקשינן אדרב נחמן מהא דמחליף פרה בחמור וילדה ולא מקשינן מינה אמילתא דשמואל בשני שטרות היוצאים ביום אחד דאמר שודא דדייני ולא אמרינן יחלוקו ואין לחלק ביניהם משום דהתם ליכא למיקם עלה דמילתא והכא איכא למיקם דכיון דדינא בחלוקה אפילו היכא דליכא למיקם עלה דמילתא לא הוה לן למיעבד בה דינא דשודא לשמואל שהרי כשאנו אומרים יחלוקו פוסקים אנו הדין בדבר עצמו ואיך נאמר שודא. ויש לומר דלשמואל ליכא לאקשויי מהא דתנן המחליף פרה בחמור וכו׳ דהא אסיקנא בפרק מי שהיה נשוי דתנאי היא איכא למאן דאמר דשודא עדיף ואיכא למאן דאמר חלוקה עדיף הילכך הא דקתני הכא יחלוקו סבר לה כמאן דאמר חלוקה עדיף. עד כאן לשונו.